בתחילה הגמ' למדה ששריפה חמורה מסייף, אח"כ למדה

נבואה אינה תכונה מולדת אלא תלויה בהכנת האדם

דף ב' עמוד ב' בגמרא

צריך לומר שהמשנה לא אתיא כרבי שמעון, וכדקיימא

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

סיפורו המדהים של שופרו של האיש מצליח |

יש בזה דעות בגמרא סנהדרין (דף צ"ט ע"ב).

זה מופיע בגמרא סנהדרין מד: (תבדוק ובהגהות הגר"א

שפינוזה ידוע ככופר בעיקר ומומר, אין שום היתר

הגמרא סנהדרין (סג:) שאסרה, מדובר בקורא לעבודה זרה

1. אסור. 2. בישיבה תולים בובה בדמות המן

פאה נכרית של זמנינו שאנו מכירים בעווונת הרבים

לרגל חנוכת הבית הגדול – שו”ת “בית נאמן”

ויקרא אל משה וידבר אליו ה’ מאהל מועד

הגמרא בחולין שואלת: מרדכי מן התורה מנין? שנאמר

ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב

השתתפות בחתונת אחד ההורים בנישואין שניים ♦ לצחוק על התרבות של האמא ♦ הורים חילוניים ובן דתי ♦ טיפול בהורים במקום שיש חשש שייצא דם ♦ לספר ולגלח את האבא ♦ לעשות בדיקת סוכר לסבא ♦ ועוד.

למעשה אין לקב"ה חפץ בתרומות המשכן, אלא ה’ חפץ בנדבת הלב, כמו שאמרו חז"ל "רחמנא לבא בעי" (סנהדרין ק"ו ע"ב), ולכן ערכה של התרומה אינו נמדד בשוויה הממוני, אלא בעמל ובטורח שהושקעו בה.

ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו שלום (יח. ז)

נגיעה אישית מסמאת את העינים, ו"אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין יו"ד ע"א) גם אם יהיה מגדולי הדור. "כל הנגעים אדם רואה" אומרת המשנה "חוץ מנגעי עצמו"…

זהו סוד ההצלחה בכל ביקורת, הן בין בני זוג, הן בחינוך ילדים והן בכל יחסי אנוש. תחושת כפיה יוצרת מרדנות. אין אדם שמעוניין שאחרים ינהלו את חייו. החכמה היא לגרום לו להתנהל נכונה, על ידי שמביאים אותו למצב שהוא יבחר בכך, ולא ירגיש כפוי מצדנו.

כיצד עושים זאת?

ידועים ומפורסמים דברי מרן הגרע"י במכתבו "לרב אחר

בתי דינים צריכים לעשות תקנה (שתהיה מוסכמת לכולם)